איך לזהות את הסחלב שלך בלי להזדקק לפרח עצמו.

התווית על הסחלב שקניתם כנראה אומרת "סחלב" ושום דבר אחר. לפעמים כתוב שם "סחלב פרפר", שהוא שם נפוץ לפלאנופסיס, ולפעמים יש קוד שהוא מספר הרישום של המגדל, לא זיהוי בוטני.

זוהי בעיה אמיתית, משום שכמעט כל החלטה לגבי גידול תלויה בסוג. אותה השקיה ששומרת על הפלאנופסיס בחיים, מרקיבה את הקטליאה. האור שגורם לוונדה לפרוח שורף את הפפיופדילום.

החדשות הטובות הן שניתן לזהות את הסוג מבלי לדעת דבר על בוטניקה, על ידי התבוננות בארבעה מאפיינים של הצמח - ואף אחד מהם אינו תלוי בפריחה של הצמח. מדריך זה הוא המפתח, בסדר שבו הוא באמת מבטל אפשרויות.

שלב 1: האם יש לו פסאודו-בולב או אין?

זוהי השאלה שמפצלת את היקום לשניים, והיא ללא ספק השימושית ביותר. התחילו איתה.

הפסאודובולב הוא עיבוי בבסיס הצמח, בין השורש לעלה. הוא יכול להיות מעוגל, סגלגל, שטוח או מוארך כמו סיגר. תפקידו הוא לאגור מים וחומרים מזינים.

אם לצמח שלכם יש עיבוי כזה, הוא אוגר מים - וזה אומר שהוא אמור להתייבש בין השקיות. קטליה, סימבידיום, אונסידיום, דנדרוביום, מילטוניה, זיגופטאלום וסטנהופאה נמצאים בקבוצה זו.

אם אין לו בסיס - אם העלים נובטים ישירות מבסיס צר ללא כל עיבוי - אין לו עתודות , והמצע לעולם לא אמור להתייבש לחלוטין. פלנופסיס, ונדה, פפיופדילום ומסדבליה נמצאים בקבוצה זו.

עם תשובה זו בלבד, אתם כבר יודעים מהי טעות ההשקיה הסבירה ביותר שיש להימנע ממנה. וזה שווה את זה: השקיה לא נכונה היא זו שהורגת את רוב הסחלבים המתחילים, בפער ניכר.

שלב 2: האם הוא גדל כלפי מעלה או לצדדים?

זהו החלוקה הבסיסית השנייה, ויש לו שם טכני שכדאי להכיר משום שהוא מופיע בכל חומר לימוד רציני.

מונופודיאלי: לצמח יש נקודת צמיחה אחת בחלק העליון והוא גדל כלפי מעלה. העלים נוצרים לסירוגין, אחד מכל צד, והצמח גדל עם הזמן. הוא אינו יוצר גושים.

סחלבי הפלאנופסיס והוונדה הם מונופודיאליים. זו הסיבה שריקבון הכתר כה חמור אצלם: אם נקודת הצמיחה היחידה נרקבת, לצמח אין מאיפה לנבוט.

סימפודיאלי: הצמח גדל לרוחב על קנה שורש אופקי, ומייצר צמיחה חדשה לצד הקודם. עם הזמן הוא יוצר גוש, ולכן ניתן לחלק אותו.

קטליה, סימבידיום, אונסידיום, דנדרוביום ופפיופדילום הם סימפודיאליים. אם לצמח שלכם יש כמה "מניפות" או כמה פסאודו-בולבים זה לצד זה, הוא סימפודיאלי - וניתן להתרבותו.

לאחר חציית שני המדרגות הראשונות, השדה כבר הופך קטן:

	עם פסאודובולב	בלי פסאודובולב
מונופודיאלי	-	פלנופסיס, ונדה
סימפודיאל	קטליאה, סימבידיום, אונסידיום, דנדרוביום, מילטוניה, זיגופטאלום	פפיופדילום, מסדוואליה

שלב 3: הגיליון

כעת היריעה מפרידה את מה שנותר. התבוננו בשלושה דברים: עובי, צורה ודוגמה.

עלים עבים, רחבים ובשרניים, מעוגלים בקצה , מופיעים בשושנה נמוכה: פלנופסיס. זהו הצמח המוכר מכולם.

עלים עבים, נוקשים, דמויי סרט, המסודרים בשורות לאורך גבעול אנכי: ונדה. אם העלה גלילי, כמו עיפרון, זהו ונדה מקבוצת הטרטים, הדורשת עוד יותר שמש.

עלים ארוכים, צרים ועוריים בצביר צפוף הדומה לעשב גדול: צימבידיום.

עלה משומש ומשובץ בשני גווני ירוק: עלה משויש Paphiopedilum - ודוגמה זו גם אומרת לך שהוא מעדיף סביבה חמה יותר. אם העלה ירוק אחיד, זהו Paphiopedilum שמעדיף אקלים קריר יותר.

עלים דקים, רכים ועמומים היוצאים ישירות מבסיס צר ללא פקעת מדומה: כנראה מסדבליה.

עלה נוקשה היוצא מראשו של פסאודובולב נראה בבירור: זוהי הקבוצה הגדולה של סימפודיאלים עם פסאודובולבים, והשלב הבא מפריד ביניהם.

שלב 4: הפסאודובולב בפירוט

אם הגעתם עד כאן, לצמח יש פסאודובולב - וצורתו היא התשובה.

פקעת מדומה מוארכת, בצורת סיגר או אלה, עם עלה אחד או שניים בחלקה העליון: קטליאה. עלה אחד לכל פקעת מדומה מציין את הקבוצה החד-עלויה, עם פרחים גדולים; שניים או יותר מצביעים על צמחים דו-עלויה, עם פרחים קטנים ורביים יותר.

פקעת מדומה שטוחה וסגלגלה, הדומה לפקעת ירוקה בהירה קטנה, עם עלים דקים ומוארכים: Oncidium או Miltonia. השניים דומים, והפרח מבדיל ביניהם: Oncidium מייצר פרחים צהובים קטנים רבים על גבעול מסועף - ומכאן הכינוי "מטר זהב". Miltonia מייצרת פרח גדול ושטוח הדומה לאמנון ותמר.

פסאודובולב בצורת מוט אנכי, עם עלים לאורכו ולא רק בחלקו העליון: דנדרוביום. מינים רבים מאבדים את עליהם בחורף ופורחים על המוט החשוף - מה שמפחיד את אלה שחושבים שהצמח מת.

פסאודובולב גדול ומעוגל בצביר צפוף, עם עלים ארוכים דמויי עשב: Cymbidium.

פסאודובולב קטן ומקובץ, עלה נוקשה ופרח ריחני מאוד: זה יכול להיות זיגופטאלום, שפרח שלו בעל גביע ירוק עם כתמים חומים ושפה לילך מפוספסת אופיינית מאוד.

גם השורש חשוב.

השורש הוא סימן משני, אך הוא עוזר לאשר - והוא שימושי כאשר הצמח מגיע ללא פרחים ועם מעט עלים.

שורשים עבים מאוד ולבנבנים הבולטים מהעציץ ותלויים באוויר: ונדה. אלו השורשים העבים ביותר בקבוצה הפופולרית, המכוסים ברקמה ספוגית הסופגת מים מהאוויר.

שורש עבה, ירוק בקצה וכסוף כשהוא יבש, שטוח במקום בו הוא נוגע בפני השטח: פלנופסיס.

שורש גלילי, לבן, בגודל בינוני, היוצא מהקנה שורש: קטליאה וצמחים סימפודיאליים אחרים עם פקעות מדומה.

מערכת שורשים דקה, כמעט נימית, מסועפת מאוד: Masdevallia ו-Paphiopedilum. מערכת השורשים הדקה מסבירה מדוע שני אלה דורשים מצע עם גודל חלקיקים קטן - קליפה עבה משאירה חללים גדולים ומערכת השורשים אינה מתבססת.

אם הוא בפריחה, הפרח מביא פרי.

עם פרחים, הזיהוי מהיר יותר. יש צורות שאין לטעות בהן.

טבלית בצורת כיס או נעל: Paphiopedilum. אי אפשר להתבלבל ביניהם.

שלושה עלי גביע מאוחים היוצרים משולש, בדרך כלל עם זנבות דקים: מסדבליה.

פרח גדול, שפה רחבה ומצויצת, ניחוח חזק: קאטליה.

פרחים צהובים קטנים רבים על גבעול מסועף: אונסידיום.

פרח שטוח ועגול, הדומה לאמנון: מילטוניה.

גבעול מקושת עם מספר פרחים עגולים, שטוחים, לבנים או ורודים: פלנופסיס.

מקור גבעול הפרח מזהה גם את המקור.

זהו אות שכמעט אף אחד לא מזכיר, והוא אמין מאוד משום שנקודת הפליטה על הגבעול אופיינית לכל קבוצה.

מאמצע העלים, בצד הגבעול: פלנופסיס. הגבעול יוצא בין בסיס שני עלים ומתקשת כלפי חוץ.

מתוך מעטפת בחלק העליון של הפסאודובולב החדש: קטליאה. המעטפת היא מבנה ירוק שטוח שנוצר מראש, והגבעול יוצא מתוכו.

מבסיס הצביר, ליד המצע: סימבידיום. הגבעולים צומחים אנכית וגבוהים, מגובה העציץ.

מצד הפסאודובולב השטוח, על גבעול ארוך ומסועף: אונסידיום.

לאורך הגבעול האנכי, בצמתים, לעתים קרובות כאשר הגבעול חסר עלים: דנדרוביום.

מקרה מעניין אחד ראוי לציין: הקטליאה ווקריאנה הברזילאית מייצרת את גבעול הפרחים שלה מבסיס קנה השורש, ולא מראש הבצל המדומה כמו מיני קטליאה אחרים. אלו שמחכים שהגבעול יבצבץ מהחלק העליון חושבים שהצמח לא יפרח.

שלוש התפיסות המוטעות הנפוצות ביותר

אונקידיום, מילטוניה ואודונטוגלוסום. שלושתם צמחים סימפודיאליים עם פקעות שטוחות ועלים דקים, וחסרי פרחים, מה שמקשה על הבחנה ביניהם אפילו לצמחים מנוסים.

הדרך המעשית להחליט על טיפול לפני הפריחה היא לבחון את דרישות הטמפרטורה: אודונטוגלוסום ומילטוניה מגיעים מגבהים רבים וזקוקים לסביבה קרירה יותר, בעוד שאונקידיום סובל חום רב יותר. במקרה של ספק, התייחסו אליו כמו לאונקידיום אם אתם גרים במקום חם - לטעות בצד הסובלני יותר זה בטוח יותר.

דנדרוביום חסר עלים נמצא כצמח מת. מינים רבים מסוג זה הם נשירים: הם מאבדים את כל עליהם בחורף, ומשאירים גבעול חשוף, שנראה מת. על גבעול זה הפרח יפרח באביב.

המבחן פשוט: ענף חי יציב ואינו מתקמט; ענף מת הופך חלול, יבש ושביר. אם הוא יציב, אל תזרקו אותו או תגזמו אותו - פשוט הפחיתו את ההשקיה וחכו.

קייקי מתבלבל לעתים קרובות עם צמיחה רגילה. "קייקי" הוא השם שניתן לצמח הגדל על גבעול הפרח של צמח האם, נפוץ בפלאנופסיס ובדנדרוביום.

זהו צמח חדש, זהה גנטית לצמח האם, וניתן להפרידו כאשר יש לו שניים או שלושה שורשים באורך של כחמישה סנטימטרים. הפרדה מוקדמת מדי, ללא היווצרות שורשים, בדרך כלל הורגת את השתיל.

מדוע זיהוי משנה את העציץ והמצע?

זיהוי הסוג אינו רק סקרנות אקדמית - הוא משנה החלטה מעשית שעולה כסף וצמחים.

גודל העציץ. צמחים סימפודיאליים גדלים לרוחב, ולכן הם זקוקים למרווח בכיוון צמיחת קנה השורש: השתיל גדל לאורך הקצה והקנה שורש פונה לכיוון המרכז, ומשאיר שניים או שלושה מחזורי מרווח. צמחים מונופודיאליים גדלים כלפי מעלה ואינם זקוקים למרווח הרוחבי הזה - עציץ צפוף יספיק.

גודל חלקיקי המצע תלוי בעובי השורש. לוונדה ולפלנופסיס יש שורשים עבים הדורשים קליפה בינונית עד עבה. למסדבליה ולפפיופדילום יש שורשים דקים הדורשים מצע דק; אחרת, יהיו חללים ריקים בין שכבות הקליפה, שימנעו מהשורשים להתבסס.

תדירות השתילה מחדש. סוגים שאינם סובלים מלח מצטבר, כמו מסדבליה, דורשים שתילה מחדש שנתית. קטליה וסימבידיום יכולים לשרוד שנתיים-שלוש.

ניתן לחלק אותו. רק צמחים סימפודיאליים יוצרים גושים הניתנים לחלוקה. ניסיון "לחלק" פלנופסיס או ונדה אינו הגיוני - אצלם, הריבוי מגיע מקייקי או מחיתוך עליון עם מערכת שורשים משלו.

מה שהתווית לא מספרת לך

חשוב להבין מה המשמעות של שמות עסקים, כי זה מונע חיפושים מתסכלים באינטרנט.

רוב הסחלבים הנמכרים בסופרמרקטים ובחנויות פרחים הם כלאיים , לא מינים טהורים. שם כמו Phalaenopsis "Big Lip" אינו מין - זוהי מבחר מסחרי. חיפוש אחר זן ספציפי בשם זה לא יניב תוצאות; מה שחשוב הוא טיפוח הסוג בכללותו.

שמות עם הסימן × באמצע, או עם שם פרטי במרכאות בודדות, מצביעים על הכלאה רשומה. וזנים היברידיים אכן קיימים: Brassolaeliocattleya, למשל, היא הכלאה בין סוגים מקבוצת Cattleya, ומקבלת טיפול מ-Catleya.

מקור נוסף לבלבול הוא שינוי שם טקסונומי . צמחים רבים הנמכרים כיום בשם Laelia purpurata מסווגים כ- Cattleya purpurata - אותו צמח, שני שמות תקפים בזמנים שונים. אם חיפוש שם אחד אינו מניב תוצאות, נסה את השני.

אפליקציית זיהוי תמונה: יש להשתמש בזהירות.

אפליקציות שמזהות צמחים לפי תמונה עובדות בצורה סבירה ברמת הסוג וגרועה ברמת המין - וסחלבים הם המקרה הגרוע ביותר עבורם, מכיוון שלמשפחה יש עשרות אלפי מינים שנראים זהים.

שימוש הגיוני הוא כאישור, לא כתשובה. אם האפליקציה אומרת "פלנופסיס" והצמח הוא חד-צדדי, ללא פקעות מדומה, עם עלים עבים ומעוגלים, נהדר - שני הדברים תואמים.

אם האפליקציה נותנת שם מין ספציפי בוודאות מוחלטת, היו חשדניים. שמות מינים דורשים פרטים פרחוניים שתמונה בטלפון סלולרי כמעט ולא לוכדת.

לאימות רציני, הגישה הטובה ביותר היא להשוות באמצעות נתונים בוטניים - אתר Kew's Plants of the World Online הוא חינמי ומכסה את המינוח המקובל. עבור המין הברזילאי, ה- Flora and Funga of Brazil מראה באילו מדינות הוא מופיע. קבוצה של חובבי סחלבים עם תמונה טובה של הפרח הפתוח גם עובדת היטב ובדרך כלל מהירה יותר.

איך לצלם תמונה כדי לבקש תעודת זהות

בקשת עזרה בקבוצות של חובבי סחלבים עובדת היטב, אך איכות התגובה תלויה לחלוטין בתמונה. האדם המגיב צריך לראות מה הוא מזהה, ורוב הבקשות נכשלות משום שהן מראות את הפרח רק מרחוק.

ארבע תמונות יכולות לפתור כמעט כל בעיה:

הצמח כולו , מלפנים, מראה את מבנה הגדילה שלו - האם הוא מטפס על גבעול בודד או מתפשט בצביר. תמונה זו מגדירה האם הוא חד-צדדי או סימפודי.

מבט מקרוב על בסיס הצמח , המראה אם ​​יש פקעת מדומה ומה צורתה.

הפרח מוצג מלפנים , עם תאורה טובה, ללא פלאש, ממלא את הפריים. הפלאש משטח את הצבע ומעוות את המרקם, שהם בדיוק הפרטים המזהים.

הפרח בפרופיל. זהו הפרח שחסר לרוב בסדרים ואחת השימושיות ביותר: הפרופיל מראה את צורת העטיפה ואת נוכחותו של דורבן או זנב על גביי הגביע.

כללו בתיאור את האזור שלכם והאם הצמח גדל בתוך הבית או בחוץ. זה מבטל מינים שאינם תואמים לאקלים שלכם ומצמצם מאוד את הניחוש של מי שיענה.

והוסיפו משהו לתמונה לצורך קנה המידה אם הצמח קטן - מטבע או האצבע שלכם. סחלבים קטנים וסחלבים גדולים יכולים להציג פרחים דומים בתמונות ללא התייחסות לגודל.

מה אם לא תצליחו לזהות את זה?

זה קורה, וזו לא בעיה. יש משטר טיפול "בטוח" שעובד עבור צמח לא מוכר בזמן שאתם צופים בו, והוא מבוסס בדיוק על שלב 1.

אם יש לו פקעת מדומה: יש לדשן באור עקיף ובהיר, לאפשר לו להתייבש בין השקיות, לדשן במינון חלש כל שבועיים במהלך העונה החמה. משטר זה אינו אידיאלי עבור אף סוג ספציפי, אך הוא לא יהרוג אף אחד מהם.

אם אין לו פסאודו-בולב: ספקו אור עקיף, שמרו על המצע מעט לח מבלי להשרות אותו, השקו בבוקר, ואל תשאירו מים בכתר.

לאחר מכן חכו לפריחה. כאשר הפרח נפתח, הזיהוי הופך קל, ואז מתאימים את הטיפול למה שהסוג באמת צריך. עונה במשטר בטוח לא פוגעת בצמח - היא רק מעכבת מעט את האופטימיזציה.

סיכום מרכזי

לפי הסדר, ובלי צורך בפרח: האם יש לו פקעת מדומה? זה קובע את לוח ההשקיה. האם הוא גדל כלפי מעלה או לצדדים? זה קובע אם ניתן לחלק אותו והיכן הסיכון. מה צורת העלה? זה מצמצם את הסוג. מה צורת הפקעת המדומה? זה מצמצם את הסוג.

ארבע שאלות יכולות לעזור לזהות כמעט כל סחלב שנרכש בברזיל. ומענה על שאלות אלו הוא מה שהופך טיפול גנרי לטיפול הנכון - מכיוון שלסחלבים אין כלל אחד, יש להם כללים ספציפיים לסוג שלהם.