סחלבים ברזילאים מקומיים והסוגיה המשפטית של איסוף.

יש אירוניה בגידול סחלבים בברזיל: אנשים רבים משלמים מחיר גבוה עבור כלאיים מיובאים ואינם יודעים שכמה מהסחלבים המפורסמים בעולם הם ברזילאים - חלקם ילידי האזור בו הם חיים.

סחלב הקטליאה המופיע בכל תצלום תערוכה אירופאית מהמאה ה-19 הגיע מפרנמבוקו. הפרח הסמלי של סנטה קטרינה הוא סחלב הגדל ביער מקומי סמוך.

מאמר זה מכסה שני דברים שהולכים יד ביד: מהם הסחלבים המקומיים העיקריים ומדוע הם בחירה טובה לגידול כאן - והצד המשפטי, כי קניית סחלבים מקומיים בצורה לא נכונה היא פשע, ורוב האנשים לא יודעים זאת.

ברזיל היא אחת המדינות עם אוכלוסיות הסחלבים העשירות ביותר בעולם.

סחלבים (Orchidaceae) היא אחת ממשפחות הצמחייה הגדולות ביותר בברזיל. המספר המדויק של המינים משתנה בהתאם לעדכונים טקסונומיים, והמאגר הרשמי שיש לעיין בו הוא " הצמחייה והפטריות של ברזיל", המתוחזק על ידי הגן הבוטני של ריו דה ז'ניירו - מאגר נתונים ציבורי חינמי שבו ניתן לבדוק אם מין הוא מקומי ובאילו מדינות הוא מופיע.

כדאי להשתמש במידע הזה לפני הקנייה. אם המוכר אומר שהצמח הוא ממין מסוים, שתי דקות של מחקר יראו לכם אם המין הזה באמת קיים בברזיל והיכן.

הריכוז הגבוה ביותר נמצא ביער האטלנטי , שהוא בו זמנית הביומה העשירה ביותר בסחלבים וגם המקוטעת ביותר במדינה. שילוב זה הוא שורש בעיית השימור.

את דוברי השפה האם שאתם כנראה כבר מכירים.

מִין	היכן זה מתרחש?	Característica
Cattleya labiata	Nordeste	התחיל את השיגעון האירופי אחר קטליה
קטליה פורפורטה	Sul	סמל הפרח של קתרינה הקדושה
קטליה ווקריאנה	סראדו, דרום-מזרח	קומפקטי, ריחני מאוד
קטליה אינטרמדיה	החוף הדרומי	כפרי, טוב למתחילים
קטליאה נוביליו	המערב התיכון	קרוב משפחה של ווקריאנה
קטליאה קוקסינאה	סרה דו מאר	אדום קטן ועז
ביפרנריה האריסוניה	יער אטלנטי	פרח דמוי שעווה, גידול כפרי
זיגופטאלום spp.	דרום ודרום מזרח	בושם חזק, לייבלום פסים

שתי הערות לגבי שמות, משום שהם מייצרים חיפושים חסרי תועלת.

Cattleya purpurata נמכרת במקומות רבים בשם Laelia purpurata - אותו צמח, רק שם ישן יותר. ו- Cattleya coccinea סווגה כ- Sophronitis coccinea , שם שעדיין בשימוש נרחב בקרב חובבי סחלבים.

אם חיפוש שם אחד אינו מניב תוצאות, נסה את השני. הם אינם מינים שונים; זהו שינוי טקסונומי.

מדוע ילידי הוא יתרון מעשי, לא רק סמלי.

יש סיבה קונקרטית להעדיף את המין הברזילאי, וזו לא פטריוטיות: מחזור המחזור שלו כבר מסונכרן עם עונות השנה כאן.

היבריד שפותח בחצי הכדור הצפוני נבחר עבור משטר אור וטמפרטורה ההפוך משלנו. הוא מסתגל, אך בדרך כלל לוקח זמן עד שהמחזור שלו יתאים, ולפעמים הוא פורח מחוץ לעונה או באופן לא סדיר.

מין מקומי באזור שלך יתחיל לגדול כאשר האקלים יתחמם ויקבל את טריגר הפריחה בזמן שהוא מתרחש באופן טבעי בעיר שלך. אין צורך בסימולציה.

יליד היער האטלנטי בגובה רב, הוא משגשג בגידול חיצוני באזורים הדרומיים והדרום-מזרחיים של ברזיל. יליד הסראדו, הוא סובל עונת יובש ניכרת, המשמשת כתקופת מנוחה טבעית. יליד הקאטינגה, הוא סובל את מה שרוב המינים אינם יכולים.

זו הסיבה שזן קטליה אינטרמדיה שגדל בחצר אחורית בפורטו אלגרה דורש פחות עבודה מאשר זן היברידי מיובא באותו מקום.

מה כל ביומה מלמדת אותנו על טיפוח.

ידיעת הביומה שממנה מגיע מין מספקת משטר טיפוח כמעט מוכן מראש. זהו קיצור דרך טוב יותר מכל טבלה כללית.

יער אטלנטי. לחות גבוהה במשך רוב השנה, גשמים מפוזרים היטב, ושינויי טמפרטורה בהתאם לגובה. מינים מאזור זה נוטים להעדיף לחות קבועה ואינם סובלים בצורת ממושכת. מינים מגבהים גבוהים יותר - סרה דו מאר, מנטיקיירה - דורשים לילות קרירים וסובלים מחום מתמשך.

סראדו. עונת היובש נמשכת ממאי עד ספטמבר, שמש חזקה, הבדל גדול בין יום ללילה. למיני סראדו יש עתודות חזקות והם דורשים תרדמה יבשה - השקייתם באותה צורה בחורף היא הטעות הנפוצה ביותר. קטליה ווקריאנה היא דוגמה קלאסית.

אמזוניה. חום ולחות גבוהים וקבועים, שינויי טמפרטורה מועטים. מין אמזוני זה זקוק לעיתים רחוקות לקור כדי לפרוח, ולכן הוא אופציה טובה לצפון וצפון מזרח ברזיל. עם זאת, הוא סובל בסביבות יבשות.

קאטינגה. התגלמות העמידות. מין זה סובל בצורת וחום שרוב האחרים אינם יכולים, ולעתים קרובות גדל על סלעים. הם הקלים ביותר לשמירה והפחות תובעניים מבחינת לחות.

המשמעות המעשית פשוטה: לפני הקנייה, שאלו מאיזה ביומה מגיע המין. זה עונה על דרישות ההשקיה, תקופת המנוחה והקירור בבת אחת.

מיקרו-סחלבים, סניף ברזילאי.

ישנו יקום פחות ידוע מחוץ לקהילת גידול הסחלבים: מיקרו-סחלבים, צמחים שגובהם סנטימטרים ספורים בלבד עם פרחים עצומים באופן יחסי.

יער האטלנטי בגובה רב עשיר במיוחד בקבוצה זו. סוגים כמו Pleurothallis , Stelis , Octomeria , והחברים הקטנים יותר של קבוצת Cattleya coccinea מופיעים באזורים של ערפל תכוף ברכס הרי סרה דו מאר.

מנקודת מבט של טיפוח, יש להם יתרון ברור: הם תופסים מעט מאוד מקום, ואוסף של עשרות מתאים למדף. אדם עם דירה קטנה יכול להשיג מגוון שהיה בלתי אפשרי עם קטליה.

החיסרון הוא שרובם דורשים לחות גבוהה וטמפרטורה מתונה באופן עקבי - מה שבפועל אומר טרריום או סביבה מבוקרת בחלק גדול מברזיל. זו לא קבוצה מלכתחילה, אבל כדאי לדעת שהיא קיימת.

איך לבנות קולקציה מקורית מאפס

אם הרעיון הוא להתחיל איפשהו, הרצף ההגיוני עובר מהסובלני ביותר לתובעני ביותר - ולא מאיזה מהם יש את הפרח היפה ביותר בתמונה.

ראשית: קטליה אינטרמדיה או אפידנדרום מקומי . הם עמידים, סובלים שינויים בטיפול ומאפשרים טעויות מבלי להרוס את הצמח. אם יש לכם אזור חיצוני, ניתן כבר לשתול אותם על עץ.

שנית: Cattleya walkeriana אם אתם באזור סראדו או יכולים לספק מנוחה יבשה במהלך החורף; או Cattleya labiata אם אתם בצפון מזרח. כאן מתחילים לעבוד עם מחזור החיים, לא רק עם הישרדות.

שלישית: Zygopetalum או Bifrenaria , שיש להם דרישות מעט יותר ספציפיות אך עדיין סלחניים.

הבא: מינים בגובה רב ומיקרו-סחלבים, שם מתחיל הצורך בסביבה מבוקרת. השארת אלה לסוף מונעת את התסכול של אובדן צמח יקר עקב חוסר במתקנים מתאימים.

פרט אחד שחוסך כסף: מינים מקומיים נפוצים בגידול עולים הרבה פחות ממה שהם נראים, משום שהיצרנים מפיצים אותם בכמויות גדולות. המחיר הגבוה מתבטא בשיבוטים נבחרים ובמינים נדירים - וזה בדיוק מה שלא כדאי לקנות בהתחלה.

החלק שכמעט אף אחד לא אומר לך: לקיחת צמחים מהטבע היא פשע.

מידע זה חסר כמעט בכל תוכן הטיפוח, והוא חשוב דווקא משום שהתרגול נפוץ ונסבל חברתית.

איסוף צמחים מקומיים בטבע ללא אישור מהווה עבירה סביבתית. חוק 9.605/1998, חוק פשעי הסביבה , קובע כי התנהגות הפוגעת בצמחייה המקומית, כולל עקירה והרס של צמחייה באזורים מוגנים, היא עבירה פלילית.

לא משנה אם זה "סתם צמח", וגם לא אם הכוונה היא לטפל בו היטב. הבעיה טמונה בפעולת הקטיף עצמה, וזה חל הן על אלו שקוצרים אותו והן על אלו שקונים אותו בידיעה מהו מקורו.

סחלבים כפופים גם לפיקוח על סחר בינלאומי במסגרת CITES - האמנה המסדירה את הסחר במינים בסכנת הכחדה. הבאת סחלב ממדינה אחרת במזוודה ללא תיעוד היא בלתי חוקית, גם אם הצמח נרכש שם באופן חוקי.

למה זה משנה מעבר לחוק?

שתי סיבות מעשיות המשפיעות על המגדל הישיר.

קציר הוא אחד הגורמים לאיום. מין פרחים זה, יפהפה ובעל ערך מסחרי גבוה, הוא דווקא המטרה החשובה ביותר, ואוכלוסיות קטנות בשברי יער אינן יכולות לעמוד בהסרה מתמשכת. בנוסף לאובדן בתי גידול, זה מה שדוחף את המין לרשימת הסכנת הכחדה.

צמחי בר בדרך כלל קשים לגידול. הם מותאמים לתנאי אור, לחות ומצע ספציפיים מאוד של אותו מיקום בדיוק, ומעבר שלהם לעציץ הוא הלם גדול - שיעור האובדן גבוה.

יתר על כן, צמחים שנאספו מביאים מזיקים ופתוגנים ישירות לאוסף שלכם ללא כל הסגר. ראיתי אפילו דיווחים על התפשטות שלמה שהחלה בצמח "שהוצל".

צמח משתלה, שגודל באמצעות גידול, גדל בתנאים שבהם יחיה. הוא מסתגל טוב יותר, פורח בצורה אמינה יותר, ואינו עולה יותר ממה שנדמה - הפרש המחירים בהשוואה לצמח ממקור מפוקפק הוא קטן.

איך לקנות מוצרים מקומיים בצורה נכונה

משתלה או יצרן רשום. ייצור מסחרי של צמחים מקומיים הוא פעילות מוסדרת, ויצרנים בעלי מוניטין רשומים. בקשת חשבונית היא הדרך הפשוטה ביותר להבחין בין מקורי לחיקוי.

תערוכות המאורגנות על ידי אגודות סחלבים הן המקום הטוב ביותר למצוא מינים מקומיים איכותיים. המציגים הם מגדלים שמרבים את הצמחים, והם בדרך כלל מסבירים את מקור הצמח מבלי שתצטרכו לשאול פעמיים.

צמח המופץ על ידי זרעים או מריסטם. זהו המקור האידיאלי: הוא אינו לוקח דבר מהטבע, ובמקרה של ריבוי מריסטם אתה יודע בדיוק מה אתה מקבל כי זה שיבוט של צמח ידוע.

חילופי צמחים בין מגדלים. חלוקת גוש מצמח שכבר גדל היא לגיטימית לחלוטין וזו הדרך בה גדלים חלק גדול מהאוספים. זן קטליה מבוסס מייצר צמחים חדשים כל שנתיים-שלוש.

סימנים לכך שהצמח הגיע מהטבע.

חשוב לדעת איך לזהות את זה, כדי שלא תקנו משהו בלי לשים לב.

צמח גדול וישן במחיר נמוך. גוש בוגר נוצר במשתלה במשך שנים, ויש לכך מחיר. מחיר נמוך משמעותית משווי השוק עבור צמח גדול הוא דגל אדום.

שורש חתוך גס, עם שאריות קליפת עץ שעדיין מחוברות אליו. צמח משתלה שהוצא מעציץ או מלוחית, מערכת השורשים שלו מותאמת לסביבה זו.

מוכר שמתחמק לגבי המקור , או שאומר כבדרך אגב שהצמח "מהשיח", "מהחווה" או "נאסף", אינו רצוי. התשובה הצפויה מיצרן היא שם המין וכיצד הוא גודל.

נמכר בצד הדרך , ללא זיהוי או קבלה. זוהי הדרך הקלאסית לאסוף צמחים.

מה אם תמצאו סחלב שנפל?

זוהי שאלה לגיטימית, והתשובה לתשובה כוללת ניואנסים.

סחלב שנפל יחד עם ענף לאחר סערה, או שנמצא על ענף שכבר נכרת במהלך גיזום עירוני מורשה, הוא מצב שונה מאיסוף. הצמח נגזר ממילא, והעברתו לעץ סמוך או לקיחתו מהווה הצלה, לא עקירה.

קו ההפרדה פשוט: האם לקחתם את הצמח מהמקום בו היה חי, או שאספתם אותו מהמקום בו כבר היה אבוד? עקירתו מהגזע היא איסוף. הרמתו מהאדמה לאחר שנפל היא הצלה.

ביחידת שימור, אפילו זה לא מותר - שום דבר לא מוסר, אפילו לא חומר שנפל. ואם יש ספק כלשהו לגבי אזור מוגן, דרך הפעולה הטובה ביותר היא להתייעץ עם הסוכנות המקומית לאיכות הסביבה מראש.

איפה לראות חיות מקומיות בטבע, בלי לקחת כלום.

לראות סחלב פורח בסביבתו הטבעית זו חוויה שונה מלראות אחד בעציץ, וזה נגיש לחלוטין - זה פשוט לא כרוך בלקיחת הצמח הביתה.

גנים בוטניים. כמה מהם מתחזקים אורכידריום עם מינים מקומיים מזוהים, וזו הדרך הטובה ביותר ללמוד לזהות אותם: אתם רואים את הצמח עם התווית הנכונה ויכולים להשוות אותו למה שיש לכם בבית.

יחידות שימור עם שבילים. פארקי יער האטלנטי בגובה רב מרכזים מינים רבים, ובמהלך עונת הפריחה ניתן לראות לא מעט מהשביל עצמו, כשמביטים למעלה. משקפת מועילה יותר משימוש ביד.

תערוכות המאורגנות על ידי אגודות סחלבים. הן מתקיימות כמעט בכל מדינה, ובדרך כלל כוללות צמחים מזוהים, שיפוט ואנשים שמוכנים להסביר דברים. זה המקום שבו לומדים הכי מהר, והיכן ניתן לקנות עם מקור מובטח.

טיפ להתנהגות בשבילים: לא מספיק רק לומר "לא לאסוף". כמו כן, הימנעו מטיפול או דריכה על עלי פסולת מחוץ לשביל ומהפרעה לצמחים שנפלו בתוך יחידת שימור - שם, החומר שנפל הוא חלק מהמערכת האקולוגית.

מדוע נוספו כמה מינים מקומיים לרשימת הסכנת הכחדה?

הבנת המנגנון עוזרת להבין מדוע לחץ איסוף כה קריטי בסחלבים, יותר מאשר בקבוצות צמחים אחרות.

תפוצה מוגבלת באופן טבעי. מינים רבים מופיעים רק בטווח גבהים מסוים, בתוך אזור הררי. אוכלוסיות קטנות ומרוכזות אינן סופגות את המשאבים המצומצמים.

צמיחה איטית. צמח פורח בוגר יכול לקחת מספר שנים להיווצר מזרע. הסרת צמח בוגר אינה כמו קטיף פירות - זוהי הסרת עשרות שנים של הצטברות.

תלות במאביק ספציפי. חלק גדול מהסחלבים תלויים בקבוצה אחת של מאביקים. אם קבוצה זו נעלמת מהאזור, הצמח עשוי להמשיך לחיות אך להפסיק להתרבות - האוכלוסייה מזדקנת ללא תחליף.

אובדן בית גידול בשילוב עם קציר. כל אחד מהם בפני עצמו יהיה נסבל; יחד, זה לא. זו הסיבה שמין עם פרחים ראוותניים וערך מסחרי גבוה בביומה מקוטעת הוא השילוב הקריטי ביותר.

כדאי לבדוק את מצב השימור של המין לפני הקנייה, במיוחד אם הוא נדיר או יקר מאוד - צמח נדיר וזול הוא כמעט שם נרדף למקור לא סדיר.

מה המגדל יכול לעשות למען שימור?

גידול ביתי יכול להיות חלק מהפתרון, וזה לא סתם דיבורים ריקים.

להפיץ ולהפיץ. כל חלק של גוש שמסתובב בין מגדלים הוא צמח שלא היה צריך לעזוב את הטבע. מין שנמצא בגידול נרחב כרוך בפחות לחץ קציר.

תעדו את מקור הצמחים שלכם. ידיעת מקורו של כל אחד מהם מוסיפה ערך לאוסף שלכם ומאפשרת לכם לסחור בהם עם מקור ברור.

סרבו לצמחים ממקור מפוקפק, והסבירו מדוע. הביקוש הוא זה שמקיים קציר בלתי חוקי. מוכרים שנשאלים לעתים קרובות על מקורם יעברו ספקים.

גידול צמחים מקומיים הוא, בסופו של דבר, הדרך המעניינת ביותר לגדל כאן: צמח המותאם לאקלים, עם היסטוריה מקומית, שמתרבה בביתכם. ההפך מקניית היבריד יקר שלעולם לא מצליח לעבור את המחזור בצורה נכונה.