ונדה: הסחלב בעל השורשים החשופים הדורש יותר מים ואור.
ונדה הוא הסחלב שגדל תלוי, כששורשיו החשופים חשופים לאוויר, ללא עציץ או כל מצע. עבור אלו שהגיעו לסחלבים דרך הפלאנופסיס, זה נראה סותר הכל - אבל זהו הסוג העקבי ביותר בקבוצה: הוא זה שדורש הכי הרבה אור, הכי הרבה מים והכי הרבה חום, והשורשים החשופים הם בדיוק מה שמאפשר זאת.
הסחלב הפופולרי מכולם, זה שזקוק להכי הרבה אור.
הנחיות הגידול של האגודה האמריקאית לסחלבים מציינות 50 % עד 100% שמש מלאה, או מעל 53.750 לומן (5.000+ נרות כף רגל) . כדי לתת לכם מושג: זה יותר מכפול מהכמות הדרושה לצמח קטליאה (2.000-3.500 נרות כף רגל) וכפי חמישה מהכמות הדרושה לצמח פלנופסיס (1.000-2.000 נרות כף רגל).
זה מוציא את סחלב הונדה מהישג ידם כמעט לכל גידול בתוך הבית. זהו צמח למרפסות חשופות, חצרות אחוריות, גגות או חממות - לא לחללים פנימיים. דף המידע של הצמח עצמו מציין שבאזורים מתחת לקו הרוחב ה-37, ייתכן שיהיה צורך בצל של 25% עד 35%, וזה נכון לגבי חלק ניכר מברזיל בקיץ: שמש מלאה לאורך כל היום עלולה לשרוף אותו כאן.
חום: הסובלני ביותר בקבוצה.
| מַצָב | מסלול (AOS) |
|---|---|
| Noite | 12,7 עד 22,2 מעלות צלזיוס |
| יום | 21,1 עד 35 מעלות צלזיוס |
| סובלנות מקסימלית | עד 41 ° C, עם לחות ואוויר במחזור |
41 מעלות צלזיוס הן הטמפרטורות הגבוהות ביותר מבין הסחלבים הנפוצים, וזה מה שהופך את ונדה לבחירה הגיונית לאקלים טרופי חם. זהו ההפך הגמור מסימבידיום, שמסרב לפרוח אם הטמפרטורה שלו עולה על 23,8 מעלות צלזיוס בכל עת. אלו שחיים בערים חמות ומתקשים כל הזמן עם הטמפרטורה, נמצאים כאן סוג שפועל לטובת האקלים במקום נגדו.
מים כל יום, זהו.
ההוראות שעל התווית פשוטות: בחממה, יש להשקות מדי יום , ללא קשר אם הצמח נמצא בעציץ, בסל או על תלייה. זה לא מוגזם ולא מקל - עם שורשים חשופים, המים הזמינים היחידים הם מה שנותר בציפוי הספוגי של השורשים לאחר ההשקיה, וזה מתרוקן תוך שעות.
זוהי הדרישה שמבטלת את רוב המועמדים לסוג. ונדה לא סולחת על סופי שבוע. אלו שנוסעים לעתים קרובות ואין להם מי שישקה את הצמחים שלהם, עדיף לבחור בסוג עם פסאודובולב, כמו קטליה, שאוגרת מים במשך שבועות.
כיצד לזהות את הזמן הנכון: שורשי ונדה מיובשים הופכים לירוקים; כשהם מתייבשים, הם הופכים לאפורים-כסופים. כשהם כולם כסופים, הגיע הזמן. יש להשתמש תמיד במים פושרים - ההוראות מזהירות שטמפרטורות מתחת ל-10 מעלות צלזיוס עלולות לפגוע בצמח.
גידול ללא מצע, ופרט על מלח אפסום.
ניתן לגדל סחלבי ונדה ללא כל מצע , לתלות אותם בסל מחורר, או להרכיב אותם. אם מגדלים אותם בעציץ, ההמלצה היא קליפה בינונית עד גסה - וההוראות מפורשות: טחב ספגנום אינו הכרחי . טחב ספגנום שומר על מים זמן רב מדי ליד שורשי סחלבי הוונדה וגורם להם להירקב.
פרט אחד שכדאי לדעת, שכדאי לדעת, שכדאי פחות להזכיר: עבור צמחים חשופי שורשים, ה-AOS ממליץ על רחצה מדי פעם בתמיסת מלח אפסום, בערך פעם בחודש . מלח אפסום הוא מגנזיום גופרתי, וההיגיון הוא שאלו המגדלים ללא מצע אין להם עתודות חומרים מזינים במצע - כל יסוד חייב להתחדש על ידי המים. זהו סוג הפרטים שמופיעים רק בגידול ללא מצע ואינם הגיוניים בעציץ רגיל.
יש לדשן בחצי עד רבע מהמינון הרגיל, באופן קבוע במהלך גדילה פעילה, תוך שימוש בפורמולה מאוזנת של 20-20-20. יש להפחית או להפסיק את הדישון בחורף. פורמולה עשירה בזרחן היא אופציונלית באביב כדי לעודד פריחה.
שלושת סוגי העלים, ומדוע זה משנה את דרישת השמש.
בתוך הסוג ישנן שלוש צורות עלים, והן אינן רק פרט אסתטי - הן מצביעות על כמות האור שהצמח יכול לסבול.
צמחים בעלי עלים גליליים , הנקראים טרטים, דורשים הכי הרבה שמש: הם צמחים שמקורם בסביבות פתוחות, גדלים לגובה, והם הכי פחות מתאימים לגידול בחללים קטנים. צמחים שטוחים בעלי עלים סרטיים , הנקראים עלי רצועה, הם הנפוצים ביותר בשוק וסובלים מעט צל. צמחים חצי טרטים הם הכלאות בין שתי הקבוצות ונמצאים בין לבין, הן בצורתם והן בדרישותיהם.
אם יש לכם מרפסת עם שמש חלקית במקום שמש מלאה, לצמח עלים יש סיכוי ממשי וטרטה כנראה לא תפרח. זה הדבר הראשון שהייתי בודק לפני הקנייה.
היוצא מן הכלל שסובל מזג אוויר נעים.
כדאי להכיר את הוונדה הטרופית (Vanda coerulea ), משום שהיא סותרת את הפרופיל הטיפוסי של הסוג. זהו מין פרחים משובץ כחול-לילך, שמקורו בגבהים גבוהים בדרום מזרח אסיה, ולכן סובל טמפרטורות קרירות יותר מאשר הוונדות הטרופיות הנפוצות.
זהו גם הבסיס הגנטי לחלק גדול מהכלאיים הכחולים בשוק - והכלאיים אלה יורשים חלק מהסבילות הזו. עבור אלו החיים באזורים עם חורפים קרים יותר ורוצים לגדל סחלבי ונדה, זוהי הגישה שכדאי לבחון, במקום להתעקש על מין טרופי בלבד.
שורשי אוויר: לא לחתוך, לא לקבור
סחלבי ונדה מייצרים שורשים ארוכים שגדלים לכל הכיוונים, והפיתוי לארגן אותם גדול. שני דברים שלא כדאי לעשות: לחתוך שורשים בריאים, כי שם מרוכזת כל יכולתו של הצמח לספוג מים וחומרים מזינים; ולנסות לשים שורשי אוויר בתוך עציץ עם קליפה, כי לשורשים שנוצרו באוויר יש מבנה שונה והם נרקבים כשהם כלואים בסביבה לחה.
שורש יבש וחלול, שביר וחסר את הציפוי הירוק שבפנים, ניתן להסיר. השאלה נפתרת על ידי השקיה: שורש חי הופך לירוק, שורש מת נשאר בצבע בז'.
איך להשקות צמח כראוי ללא עציץ
"השקיית" סחלב ונדה בעל שורשים חשופים אינה זהה להשקיית צמח בעציץ, וכאן רוב האנשים טועים בכך שהם עושים מעט מדי.
ריסוס לא יעבוד. מה שעובד הוא להשרות את השורשים עד שהם משנים את צבעם - מאפור-כסוף לירוק - וזה לוקח יותר זמן ממה שזה נראה. עם מזלף, זה אומר להזרים מים שוב ושוב על מסת השורשים במשך דקה או שתיים, לא סילון מהיר. אנשים רבים מעדיפים לטבול את כל הצמח בדלי למשך עשר עד חמש עשרה דקות, מה שמבטיח לחות אחידה.
הנקודה המרכזית שיש לקחת בחשבון בעת השריית הצמח היא המים המצטברים בין העלים לאחר מכן. לסחלבי ונדה יש עלים המסודרים בשורות, ומים עומדים בחיקי העלים הללו בסביבה לא מאווררת ירקבו את נקודות הצמיחה. לאחר ההשריה, הטו את הצמח כדי לאפשר למים להתנקז.
בימים חמים ויבשים מאוד, השקיה פעמיים - בבוקר ובשעות אחר הצהריים המאוחרות - אינה מוגזמת. זהו המין הפופולרי היחיד שבו ניתן להתייחס לכך כשגרה רגילה.
נשירת עלים בבסיס היא נורמלית, עד לנקודה מסוימת.
סחלבי ונדה גדלים אנכית, ויוצרים גבעול יחיד שגדל כלפי מעלה, ומאבדים באופן טבעי את העלים התחתונים שלהם עם הזמן. אובדן עלה בסיסי מדי פעם, שכבר מצהיב, הוא נורמלי.
מה שאינו נורמלי הוא אובדן של כמה עלים ברצף, או אובדן עלים שעדיין ירוקים. זה בדרך כלל מצביע על שני דברים: התייבשות מתמשכת - השורש לא מושקה מספיק, דבר נפוץ בעת ריסוס במקום השרייה - או ריקבון בגבעול, שנראה כאזור כהה ורך.
עם הזמן, הצמח הופך גבוה ומגושם, עם הרבה גבעול חשוף מתחת. הפתרון המקובל הוא לחתוך את החלק העליון שיש לו מערכת שורשים אווירית משלו ולשתול אותו מחדש כשתיל חדש - הבסיס הנותר לרוב גדל מחדש. עדיף לעשות זאת במהלך עונת הגידול, לעולם לא כשהצמח נמצא בניצן.
למי שמה שוונדה הגיונית?
סחלב זה הוא הבחירה המושלמת למצב ספציפי מאוד: מרפסת או חצר אחורית עם שמש חזקה, מזג אוויר חם, ומישהו בבית שישקה אותו כל יום. בתרחיש זה, זהו אחד הסחלבים הנדיבים ביותר שקיימים, עם פרחים גדולים, צבע עז ופריחה חוזרת ונשנית.
מחוץ לתרחיש הזה, אין דרך ביניים. חוסר אור מונע ממנו לפרוח, והשקיה לא סדירה גורמת לו להתייבש במהירות מכיוון שאין לו עתודות. לא הייתי ממליץ עליו לדירה ללא מרפסת, וגם לא למישהו שנוסע הרבה - זה לא עניין של מיומנות, זה עניין של חוסר התאמה לשגרה.
